המשיכה המינית הבלתי צפויה

פגישה ראשונה במסדרון

הילה נכנסה למשרד עם המון מטלות ליום החדש, לא תיארה לעצמה שהחיים שלה עומדים להשתנות באותו היום. היא הגיעה למשרד פרסום בינוני במרכז תל אביב כדי לסגור עסקה חדשה עבור חברת הקוסמטיקה בה עבדה. המשרד היה חדיש, מסודר ומואר, אך עמוס ברעשם של אנשי עסקים, טלפונים וקליקי מחשבים. היא אהבה את התחושה המקצועית שבמקום, אך לא התרגשה מדי.

בעודה ממתינה לשיחת העבודה שלה עם אחד המנהלים במשרד, נפתחו דלתות המעלית. מולה הופיע גבר גבוה, עם שיער כהה ונוכחות מסקרנת. היא זיהתה אותו מיד — איתן, המנהל הבכיר של המשרד. היא שמעה עליו סיפורים, על הכישרון האדיר שלו ועל הדרך בה ניהל את החברה ביד רמה. אך מעבר לכך, הוא היה ידוע כקר וענייני.

אבל כשהוא פגש את מבטה של הילה, משהו עבר ביניהם, כמו ניצוץ רגעי שלא ניתן היה להתעלם ממנו. חיוך קל עלה על שפתיו של איתן. "שלום, את בטח הילה," הוא אמר, והושיט את ידו. "אני איתן."

הילה חייכה בנימוס ולחצה את ידו. "נכון. שמחתי להכיר."

מעבר לפגישות

ימים חלפו, והפגישות בין הילה לאיתן הפכו תכופות יותר. בכל פעם שנפגשו במשרד, משהו נוסף הצטרף לשיחה – לא רק העבודה, אלא גם מבטים, נגיעות קלות לא מכוונות, צחוק משותף שהתגנב מבעד למסכים הרשמיים.

הילה לא הבינה מה קורה לה. היא לא הייתה אחת שנוטה לסטות ממסלול החיים שלה – החיים שלה היו מסודרים היטב, אבל המתח שהלך והתגבר בינה לבין איתן היה משהו שהיא לא יכלה להתעלם ממנו. איתן היה שונה – עולמו היה עמוס בהחלטות חשובות, כנסים ולקוחות חשובים, אך מאחורי כל זה היא ראתה צד אחר שלו. צד שרק חיכה להשתחרר.

הגבול הדק בין מקצועי לאישי

יום אחד, אחרי פגישה רגילה לכאורה במשרד, הילה מצאה את עצמה נשארת עד מאוחר. היא עמדה לצאת כאשר קיבלה הודעה מאיתן: "את עדיין כאן?"

היא ענתה בהססנות: "כן, יש לי עוד כמה דברים לסיים."

הודעתו הבאה הייתה קצרה אך טעונה במשמעות: "בואי אליי למשרד."

הילה עמדה ליד הדלת שלו, ידה על הידית. רגע לפני שפתחה, היא עצרה. מה היא עושה? האם זה נכון? אבל משהו חזק ממנה משך אותה. היא פתחה את הדלת ונכנסה.

איתן עמד ליד החלון, מביט על העיר. כששמע את כניסתה, הוא הסתובב והביט בה, במבט חד וממוקד. "חשבתי אולי נוכל לדבר קצת אחרי יום ארוך."

הילה התקרבה בצעד איטי, הלב שלה פעם בעוצמה שלא הכירה. הם דיברו, אבל השיחה התגלגלה מהר מאוד לרמות עמוקות יותר, אישיות יותר. היא הרגישה כאילו הם נוגעים אחד בשני דרך המילים.

המבטים שלהם הפכו אינטנסיביים, והמרחק בין שניהם הלך והצטמצם. השיחה התפוגגה כשהם קרבו אחד לשני עד שהילה כבר לא יכלה לעמוד מול הפיתוי. היא רצתה אותו. הרגע הזה היה רגע שלא יכלה לחמוק ממנו.

התשוקה הבלתי ניתנת לעצירה

הם התנשקו, נשיקה שהייתה מלאה בעוצמה, במשיכה שנבנתה לאיטה ולא ניתן היה יותר לעצרה. איתן חיבק אותה חזק, ידיו עוטפות את גבה, והיא התמסרה כל כולה.

הם החלו להפשיט זה את זו בתנועה עדינה, כאילו כל תנועה נחושה והכרחית. המשרד שלו הפך לזירה של תשוקה סוערת, כאשר הם לא יכלו להתנתק אחד מהשני. כל נגיעה הייתה מלווה ברטט של תשוקה שהתפרצה לתוך חדר מלא בקרבה אינטימית.

הילה, שהייתה רגילה לעולם מקצועי ומוקפד, הופתעה מעצמה. היא אף פעם לא חצתה גבולות מסוג זה. אבל הרגע הזה היה מחוץ לכללי המשחק שהיא הכירה. הכל הרגיש נכון – למרות שזה היה כל כך שונה מכל מה שהיא דמיינה.

הפחד והמשיכה

אחרי כמה מפגשים אינטנסיביים נוספים, שניהם הבינו שאין מדובר עוד במקרה חד פעמי. הקשר ביניהם היה אמיתי, יצרי וחזק. הם ניסו לשמור על הדברים בסוד, אך הפחד מהגילוי גרם להילה להרגיש כל הזמן במתח. מה יקרה אם מישהו יגלה? איך זה ישפיע על העבודה שלה? על הקריירה של איתן?

עם זאת, כל פעם שהם נפגשו, הפחד נמוג מול העוצמה של המשיכה ביניהם. הם לא יכלו להפסיק – היה משהו בלתי נשלט ביניהם.

החלטה בלתי נמנעת

בסופו של דבר, הגיע הרגע בו שניהם היו חייבים לעמוד מול המציאות. הם ישבו יחד בדירתו של איתן, לאחר לילה של אינטימיות סוחפת. הילה הביטה באיתן בעיניים מלאות בשאלות.

"מה אנחנו עושים?" שאלה בשקט, כמעט בלי אוויר.

איתן שתק לרגע, מביט בעיניה הכנות. "אני לא יודע," ענה, "אבל אני יודע שאי אפשר להמשיך ככה לנצח."

הילה ידעה שהוא צודק, אבל לא רצתה לאבד אותו. לא את מה שנוצר ביניהם.

הם עמדו מול פרשת דרכים, כאשר עולמותיהם השונים איימו להתנגש. אבל שניהם ידעו שגם אם הקשר הזה ייגמר יום אחד, המשיכה והחיבור ביניהם לעולם לא יישכחו.

סיום פתוח

הקשר בין הילה לאיתן נשאר תלוי באוויר – כמו תשוקה בלתי פתורה. האם הם יבחרו להמשיך למרות הכל? האם ימצאו דרך אחרת להתנהל מול המשיכה הבלתי נשלטת ביניהם?

רק הזמן יגיד.