המפגש הראשון
היא הייתה שם כמעט כל ערב – שזופה, לבושה בטייץ צמוד וגופייה קצרה מדי, כזו שהדגישה בדיוק את מה שהיה צריך. לא ידעתי איך קוראים לה, אבל בכל פעם שחזרתי מהעבודה ונכנסתי לחדר הכושר, הייתי רואה אותה ליד המשקולות, מזיעה בדיוק במידה הנכונה כדי לגרום לדמיון שלי להשתולל.
הערב, איכשהו, מצאתי את עצמי עומד לידה ליד המראות, מתאמן על כתפיים. היא הרימה משקולות קלות, תנועותיה מדויקות, הנשימה שלה שקטה אבל מורגשת. לרגע אחד היא הסתכלה עליי דרך השתקפות במראה, חיוך קטן בזווית הפה.
"אתה משתמש בזה?" היא הצביעה על המוט שלידי.
"לא, בכיף, קחי." זזתי הצידה, אבל היא רק צחקה.
"לא… התכוונתי שאם אתה רוצה, אפשר לעשות סופר-סט ביחד."
הלב שלי החסיר פעימה. "ברור."
עמדנו קרוב מדי. כשהיא ירדה לדד ליפט, נאלצתי להזיז את המבט לפני שאעשה מעצמי צחוק. כל קימור בגופה נמתח, השרירים שלה התקשחו בדיוק במקומות הנכונים. כשהיא סיימה את הסט, היא ניגבה את הזיעה מהמצח, מצחקקת.
"אתה תמיד כל כך שקט?"
"אני פשוט… מתרכז."
היא נשכה שפתיים, כאילו מסתירה חיוך שובב. "אז אולי כדאי שניתן לך משהו אחר להתרכז בו."
המתח גובר
משהו בנשימה שלי השתנה. "ומה זה אומר בדיוק?"
"נראה לי שצריך להתקרר קצת," היא אמרה, ואז הוסיפה בטון מתגרה: "או להתחמם יותר."
המבט שלה היה נעול על שלי, ולא היה שום ספק במשמעות דבריה. היה ברור שאנחנו משחקים פה במשחק מסוכן, אבל אף אחד מאיתנו לא רצה לעצור.
היא התקדמה לכיוון חדר המתיחות, ואני מצאתי את עצמי עוקב אחריה באופן כמעט בלתי מודע. בחדר הריק היא הניחה רגל אחת על הספסל, מתכופפת מעט כדי למתוח את שריר הירך. היא הביטה בי מהצד, חיוך זעיר בזווית שפתיה.
"אתה בא?"
התקרבתי, והרגשתי את הדם זורם מהר יותר בגוף שלי. כשהתיישבתי לידה, היא שלחה יד ונגעה קלות בזרוע שלי.
"אתה ממש בכושר," היא לחשה, קולה מלא הערכה.
"את גם לא בדיוק מחוץ למשחק," החזרתי, והרגשתי איך האווירה סביבנו משתנה.
המתח מתפרק
המקלחות של חדר הכושר היו כמעט ריקות בשעה הזו. אני לא יודע מי יזם את זה, אבל תוך רגע שנינו היינו שם, הדלת נטרקה מאחורינו, והמים הרותחים שטפו את גופנו.
היא הצמידה אותי לקיר האריחים הקרים, הגוף שלה רטוב, חם, גמיש. הריח של שמפו פירותי התמזג עם אדי החום, והרגשתי את הציפורניים שלה גוררות קלות על הגב שלי.
"ידעתי שיום אחד זה יקרה," היא לחשה לי באוזן.
"אני חושב שגם אני."
הגוף שלה נע כנגד שלי, עורה הרטוב מחליק על עורי. הרגשתי את נשימתה החמה, את הידיים שלה מחליקות על גופי, חוקרות אותי בסבלנות מתגרה. היא צחקקה קלות כשידיי טיילו על קימורי גופה, מגיבות לכל תנועה שלי באנחה שקטה.
הרגע שאחרי
כשהמים התחילו להתקרר, נשארנו שם, מצמידים מצח למצח, מחייכים אחד אל השנייה. לא היה צורך במילים – הכול היה ברור.
"אז… זה הולך להיות הרגל חדש?" היא שאלה, נושכת את שפתה התחתונה.
"נראה לי שנצטרך להתאמן ביחד יותר."
היא חייכה. "אני אוהבת את איך שאתה חושב."
החדר כושר מעולם לא הרגיש כל כך מעניין…
