המפגש הבלתי נמנע
הדירה של יואב הייתה המקום הקבוע שלנו למפגשים. בירות, משחקי פלייסטיישן, צחוקים – הכול זרם חלק. אבל מאז שהוא התחיל לצאת עם מאיה, האווירה קצת השתנתה. היא הייתה יותר מדי סקסית, יותר מדי משוחררת, והחיוך הזה שלה… כאילו היא יודעת משהו שאני לא.
באותו ערב, יואב נרדם מוקדם על הספה אחרי כמה בירות, ואני נשארתי עם מאיה לבד. היא לבשה שורט קצר מדי וגופייה דקה שהבליטה כל מה שלא הייתי אמור להסתכל עליו. אבל היא ידעה. היא ראתה איך המבטים שלי נמשכים אליה. במקום להתרחק, היא רק חייכה והתקרבה.
המתח הופך למגע
"משעמם, אה?" היא אמרה בקול מפתה, נשענת לאחור על הספה.
"משהו כזה…" עניתי, מנסה לשמור על קור רוח.
"אז למה אתה כל כך מתוח?" היא שאלה, מעבירה אצבע לאורך זרועי, טעם של משחק בעיניים שלה.
הלב שלי דפק חזק. לא הייתי אמור לעשות את זה, אבל כשהיא הזיזה את הרגל שלה על שלי, משהו בתוכי נשבר. בלי לחשוב יותר מדי, תפסתי אותה במותניים והצמדתי אותה אליי. היא גנחה קלות, החיוך שלה הפך למשהו רעב יותר.
התשוקה משתלטת
בלי מילים נוספות, השפתיים שלנו נפגשו. היא הייתה חמה, רכה, נצמדה אליי כאילו חיכתה לזה מהרגע הראשון. הידיים שלי טיילו על ירכיה החשופות, חקרו את עורה החם. היא משכה את החולצה שלי מעליי, נצמדה לגופי, נשימתה כבדה. אצבעותיי שיחקו בקצה השורט שלה, וכשהחלקתי אותו מטה, היא נאנחה ברעב.
"אתה רוצה את זה?" היא לחשה, שפתיה נצמדות לצווארי, משאירות סימנים של חום ותשוקה.
"יותר מדי…" עניתי, גופי דרוך מתשוקה.
היא התיישבה עליי, חזה החשוף מתחכך בי, הגוף שלה נע בקצב מתגרה. לא יכולתי להתאפק יותר. הצמדתי אותה אליי, חזק, והתמסרנו לרגע – לריח שלה, למגע הרך והרטוב, לגניחות השקטות שהיא ניסתה להחניק.
הסוד שיישאר בינינו
כשהכול נגמר, היא שכבה עליי, מתנשפת, טיפות זיעה מנצנצות על עורה. שום מילה לא נאמרה, רק מבטים שהבינו הכול.
"זה היה אסור…" היא לחשה, נושכת את שפתה.
"אבל הרגיש כל כך נכון…" עניתי.
מבחוץ, הלילה המשיך כרגיל. אבל בינינו? הכול השתנה.
