בנות ערומות

חום הגוף והמים הזורמים

הדירה הייתה שקטה, רק צלילי טפטוף המים במקלחת נשמעו באוויר. נועה נכנסה פנימה, אדים עלו מסביב, עוטפים את גופה העירום באווירה חמימה. היא עמדה מתחת לזרם החם, נותנת למים ללטף את עורה, עוצמת עיניים ונהנית מהרגע. כל טיפה שחדרה לעור שלה גרמה לה להרגיש רוגע, כאילו העולם כולו הושאר מאחוריה, והיא כאן, רק עם תחושת החום והמים הזורמים.

הצצה לא צפויה

דלת המקלחת לא נסגרה עד הסוף, וניצן, שהתגורר איתה בדירה השותפת, עבר במסדרון בדיוק באותו רגע. הוא ניסה להסיט את מבטו, אבל מבעד לחריץ הקטן של הדלת, הבחין בגופה של נועה נוצץ תחת המים. היא הרימה יד, העבירה אותה בשערה הרטוב, והתנועה הזו גרמה לו להרגיש זרם חום בגופו. הוא לא יכול היה להימנע מלהתמקד בה, לגבור על תחושת המבוכה שהחלה להתפשט בו.

משחקים של אינטימיות

ליבה של נועה פעם חזק כשהבחינה בהשתקפותו של ניצן במראה המטושטשת מהאדים. היא חייכה לעצמה, לא נסוגה. היא ידעה שברגע הזה הוא רואה אותה בצורה שלא קרה מעולם. "אתה עומד שם הרבה זמן," אמרה, קולה רך ומזמין.

ניצן הרגיש שהאוויר נעשה כבד. הוא נכנס פנימה, פוסע באיטיות לעברה. "לא התכוונתי… אבל אני לא יכול להוריד ממך את העיניים." הוא סחף את עצמו פנימה, מנסה להימנע מהרגש המתערבל בלבו.

טיפות של חשמל

נועה התקרבה אליו, שערה הרטוב נדבק לעורה. הוא שלח יד ונגע בכתפה בעדינות, חום גופו מתמזג עם החום של המים. היא הניחה את ידה על חזהו, מרגישה את ליבו פועם במהירות.

המקלחת זרמה מעליהם, מרטיבה את בגדיו של ניצן עד שהם נצמדו לעורו. נועה צחקה חרישית. "עכשיו כבר אין טעם שתישאר יבש." היא אמרה בעדינות, המילים כמעט נמסות מהפה שלה עם כל מבט שהחלפנו.

המים מחברים ביניהם

ניצן החל להסיר את חולצתו, והיא עזרה לו במשיכה עדינה. זרם המים שטף את שניהם, גופם מתקרב, ההפרדה ביניהם כמעט נעלמה לחלוטין. שפתיהם התקרבו באיטיות, מתמגנטות אחת לשנייה. הנשיקה הייתה חמה, עמוקה, מלאה בתשוקה מודחקת שהתפרצה ברגע הזה, זורמת כחום המים שסבב אותם.

תשוקה חסרת מעצורים

ידה של נועה טיילה על גופו, חוקרת כל קימור ושריר. ניצן הידק את אחיזתו במותניה, מצמיד אותה אליו כאילו חשש שהיא תיעלם ברגע. היא נשענה על קיר המקלחת, עיניה נוצצות. "מעולם לא חשבתי ש…" היא לחשה, אבל הוא לא נתן לה לסיים את המשפט. שפתיו טיילו במורד צווארה, גורמות לה להתנשף בעונג.

החום היה בלתי נסבל, אבל הם לא רצו להפסיק. גופם נע יחד בהרמוניה מושלמת, המים ממשיכים לזלוג ביניהם, מטשטשים את כל הגבולות.

סיום מתוק

אחרי דקות ארוכות, הם נעמדו תחת זרם המים, אוחזים זה בזו, נושמים בכבדות. נועה חייכה אליו, עיניה קורנות. "אני מניחה ששוב יהיה תור ארוך למקלחת…" היא אמרה בחיוך, נשמעת כמי שמצאה תשובה לכל שאלה, כמי שמבינה את כוחה.

ניצן צחק ונישק את מצחה. "אני חושב שאוכל לחכות, כל עוד זה איתך."

הם יצאו יחד מהמקלחת, עטופים במגבות, מביטים אחד בשנייה, יודעים שהלילה הזה היה רק ההתחלה.