תחילת השיחה – מבט מהצד השני
השעה הייתה מאוחרת, אולי קרוב לחצות, ומיכל מצאה את עצמה יושבת בפינת הסלון, מחזיקה את הטלפון ביד אחת ואת הכוס יין בידה השנייה. היא אהבה את השיחות האלו, את התחושה המיוחדת שזורמת בתוך רגעים אינטימיים מול גבר שמעבר לקו, גבר שהיא לא מכירה לעומק, אבל מרגישה אותו כמו תחושה חשמלית מתקרבת.
היא שומעת את קולו, תחילה מעט מהוסס, ואז היא מצחיקה אותו, מורידה את המחסומים, וזה מדהים לראות איך הכל הופך לחופשי ואמיתי יותר כשיש מרחק בטוח של טלפון.
היכרות וחשיפה
"לפעמים אני מרגיש שאתה הקול היחיד שמבין אותי", היא אמרה לו בצחוק קליל, אולי זו הייתה בדיחה ואולי לא. השיחה התגלגלה, כל אחד חשף פיסה מהסיפור שלו, לעיתים בחשדנות, לעיתים מתוך רצון לגלות משהו חדש.
"התמונה בראש שלי היא שלך ליד החלון," הוא אמר, "אבל מצד שני, אני לא בטוח שאני רוצה לדעת איך את נראית." זה היה רגע טעון, מיכל ידעה שהוא מתכוון שהדמיון הוא חלק מהקסם. הם לא היו צריכים להסביר הכל. היא אהבה את זה, הרגע הזה של המסתורין.
משחק של מילים ומבטים שלא נראו
הם החלו לשחק במשחקי מילים, קצת להתחכם, קצת להתגרות. הוא רצה לדעת עליה עוד דברים, ולפעמים השאלות היו מאוד ישירות. היא הרגישה שהוא עוקף את כל מה שהחיים הרגילים דרשו לדעת קודם – גיל, תחביבים, עבודה – ומגיע ישר ללב הדברים.
הם שיחקו, ופתאום הרגישה את הריגוש עולה. היא נהנתה מהדרך שבה הוא הקשיב, הדרך שבה הקול שלו השתנה כשהיא לחשה, כשהיא צחקה, כשהיא שינתה טון פתאומי.
רגע של כנות
שיחות סקס האלו נמשכו לילות רבים. הוא תמיד חזר אליה באותן שעות מאוחרות, ומיכל הרגישה איך השיחות מתחילות להיות הרבה יותר מעמיקות ומורכבות. "את יודעת," הוא אמר פעם, "יש משהו בלילות האלה, שאני מרגיש שאני יכול לשכוח לרגע את העולם שמסביב."
היא הרגישה איך הלב שלה מתכווץ למשמע הדברים, אבל ידעה שאין לזה המשכיות בעולם האמיתי. היו לה חיים, היו לו חיים. הם היו חלק מהעולם הזה של השיחה בלבד, עולם שנוצר מחדש כל לילה ונשבר עם בוא הבוקר.
סיום – הזמנה לעולם המסתורין
כשהשיחה הגיעה לסיומה, הם נפרדו תמיד באותה קלות מדומה. מיכל חייכה, יודעת שלמרות כל הרגשות העמוקים, היא תחזור לישון לבדה במיטה.
