סקס זמין להיום

הכרות מקרית

עמית ישב בבית הקפה השכונתי שלו, כרגיל. עם לפטופ פתוח מולו וקפה הפוך קר לצידו, הוא התבונן ברחוב הסואן. תל אביב תמיד סיפקה לו תחושה של חופש בלתי נגמר, אבל גם סוג של בדידות. זה היה יום חמישי, ועמית כבר התחיל להרגיש את סוף השבוע מתקרב, מביא איתו ריקנות שאי אפשר למלא.

כשהרים את עיניו מהמחשב, הוא ראה אותה – אישה בסביבות גיל 30, שיער חום חלק שגלש לה על הכתפיים, לבושה בג'ינס צמוד וחולצה לבנה פשוטה. היה בה משהו שונה, אולי הקלילות שבה היא נכנסה לבית הקפה, כאילו היא בעלת המקום.

המפגש הראשון

האישה ניגשה לקופה, הזמינה אספרסו כפול וישבה ליד השולחן הסמוך לעמית. היא שלפה ספר מהתיק – משהו בעטיפת נייר, ישן – והחלה לקרוא. עמית, בדרך כלל לא מהסוג שמתחיל עם זרות, מצא את עצמו לוקח יוזמה.

"זה 'החיים הוראות שימוש' של פרק? קשה לא להבחין בעטיפה הזו," הוא אמר עם חיוך מהוסס.

האישה הרימה את עיניה והביטה בו בהפתעה קלה. "נכון, אתה מכיר?"

"כן, קראתי פעם. ספר נהדר."

הם התחילו לשוחח. היא סיפרה ששמה יעל, שהיא עורכת דין עצמאית, ושבדיוק סיימה תיק מעייף ורצתה לנקות את הראש. עמית סיפר על עבודתו כמעצב גרפי וכיצד הקפה הזה הפך למשרד הלא-רשמי שלו.

שיחה על מהות הקשר

השיחה ביניהם קלחה, מלאת שנינות, אבל גם עם רגעים של פתיחות מפתיעה. יעל צחקה מבדיחותיו של עמית, והוא הרגיש כאילו הכיר אותה כבר שנים.

כעבור כשעה, כשהם כבר עמדו לקום, יעל התעכבה רגע ואמרה, "אני לא נוהגת לעשות את זה, אבל… אתה מחפש סקס זמין להיום?"

עמית הרגיש את ליבו דופק מהר יותר. "מה זאת אומרת?"

"אני לא מחפשת שום דבר מעבר לזה כרגע. משהו קליל, בלי מחויבות, אבל גם בלי משחקים. מתאים לך?"

עמית הופתע מכנותה, אבל גם חש את עצמו נמשך לאנרגיה הישירה שלה. "אני חושב שכן," הוא ענה לבסוף, כמעט בלחש.

הדירה של עמית

כשהם הגיעו לדירתו של עמית, הייתה שתיקה קצרה במעלית – לא מביכה, אלא מלאה במתח. הדירה הייתה קטנה, אך מסודרת. כמה פוסטרים של אמנות מודרנית על הקירות, ספרים מפוזרים על המדפים, ותחושת אינטימיות ששררה בכל פינה.

"זה המקום שלך?" יעל שאלה, מסתובבת סביב.

"כן, קצת בלגן, אבל אני משתדל לשמור על הסדר."

"זה נחמד," היא אמרה והתקרבה אליו.

רגעים של קרבה

עמית ויעל עמדו קרובים זה לזה בסלון. הוא הושיט יד והסיט קווצת שיער שגלשה על פניה. יעל חייכה בעדינות, ואז נשקה לו. הנשיקה הייתה רכה בהתחלה, כמו בדיקה, אבל מהר מאוד הפכה ללהוטה יותר.

עמית הוביל אותה בעדינות לחדר השינה. האור הרך שחדר מבעד לווילונות יצר אווירה אינטימית. הם נשכבו יחד על המיטה, מביטים זה בזו, כאילו מנסים לקלוט כל פרט קטן.

רגע של כנות

אחרי שעה, הם שכבו זה לצד זו, מתנשפים ומחויכים. עמית שבר את השקט הראשון. "זה היה… מפתיע."

יעל הסתכלה עליו בעיניים נוצצות. "כן. זה בדיוק מה שהייתי צריכה – סקס זמין להיום, בלי כל הדרמות מסביב."

הם המשיכו לדבר, הפעם על דברים אישיים יותר – חלומות, פחדים, מערכות יחסים קודמות. יעל סיפרה שהיא לאחרונה התגרשה, ושמאז היא מחפשת רגעים פשוטים של חיבור. עמית שיתף בתחושת הבדידות שחש למרות כל ההיכרויות והחברים.

פרידה עם טעם של עוד

לקראת חצות, יעל קמה להתלבש. "אני צריכה ללכת, אבל… אני שמחה שנכנסתי לקפה הזה היום."

עמית ליווה אותה לדלת. "גם אני. מי יודע, אולי תיכנסי שוב?"

"אני לא מבטיחה," היא ענתה עם חיוך מפתה. "אבל אם כן, אולי נשב יחד."

עמית נשאר לעמוד בפתח הדירה, מביט אחריה יורדת במדרגות. הרגעים שבילו יחד הרגישו אמיתיים, אך זמניים – בדיוק כפי שצריך היה להיות.