מפגש מקרי, אך בלתי נמנע
אודי ונטלי הכירו בתקופת השירות הצבאי. השנים חלפו מאז, וכל אחד מהם הלך בדרכו. חייהם התפצלו בין מסלול קריירה עמוס, משפחה, זוגיות אחרת, אך הקשר ביניהם, שהיה אז חזק ומלא חיים, נעלם תחת אבק הזמן. והנה, אחרי כמעט עשור של נתק מוחלט, הם נתקלו זה בזו במקרה בערב קייצי בלב תל אביב, במסעדה קטנה בשדרות רוטשילד.
"נטלי?" שאל אודי, מביט בה במבט המום אך גם מלא שמחה.
"כן… אודי? וואו, אני לא מאמינה!" השיבה בחיוך רחב והרגשת חמימות התפשטה בה, כמו חיבוק שקט מהעבר.
השיחה ביניהם קלחה, בדיוק כפי שהייתה אז. קלות הדיבור, הקרבה שחשו מיידית, והמשיכה – אותה משיכה שקטה שהייתה שם מאז ומעולם – חזרה וניעורה מיד עם המבט הראשון.
המתח המיני שלא ניתן להתעלם ממנו
אחרי כמה שעות של דיבורים וצחוקים, הרגע הזה הגיע – הרגע שבו האוויר ביניהם הפך כבד יותר, מלא במתח אחר. תחושת הקרבה הובילה אותם מהשיחה הקלילה אל משהו עמוק יותר, אינטימי יותר. אודי הציע ללוות את נטלי לביתה, והם החלו לצעוד יחד ברחובות השקטים, הלב דופק מעט חזק יותר מכל צעד שהם התקרבו אל הדלת שלה.
כשעמדו מול הדלת, אף אחד מהם לא היה צריך לומר דבר. מבט אחד בעיניו של השני, והם ידעו שזה יקרה. השהייה של רגע לפני שפתחו את הדלת לא הייתה אלא הפוגה קצרה לפני סערה פנימית שהתקרבה.
התשוקה שלא שככה
הם נכנסו לביתה של נטלי, הדלת נסגרה בשקט מאחוריהם. השקט שבא לאחר מכן היה כבד ומלא צפייה. ידיו של אודי נגעו קלות בידה של נטלי, ותחושה של חשמל עברה ביניהם. זה היה כמו לחזור אחורה בזמן, אל אותם רגעים שבהם רק המבטים שלהם הספיקו כדי להבעיר את החדר. אך הפעם, התשוקה הייתה בוגרת יותר, עמוקה יותר – הם ידעו מה המשמעות שלה, והם הבינו אותה טוב יותר מתמיד.
הם מצאו את עצמם מתקרבים זה לזו בלי שום מילים, רק רגש טהור שהציף אותם. אודי לקח את ידה של נטלי והוביל אותה אל המיטה שלה. המגע היה רך ועדין בהתחלה, כאילו שניהם חששו לשבור את הרגע, אבל מהר מאוד הם איבדו את השליטה – תשוקה שהצטברה במשך כל השנים האלה, הציפה אותם לגמרי.
הבגדים נשרו מהר יותר מהתלבטויות, גופם התחבר בצורה אינטואיטיבית. זה היה מפגש סקס של אהבה, לא רק של גופים – חיבור שהיה טעון בכל כך הרבה רגש, זיכרונות ומשאלות שהצטברו במהלך השנים שבהן לא היו יחד.
המפגש אחרי הפיזיות
לאחר שהסערה שככה, השתרר שקט רך. אודי ונטלי שכבו זה לצד זה, עייפים אך מרוצים. הוא הביט בה, מחייך. היא השיבה לו מבט מלא חום והתרגשות.
"לא חשבתי שזה יקרה," היא אמרה בקול נמוך.
"גם אני לא," הוא השיב, "אבל זה הרגיש נכון. כאילו… חיכינו לזה כל הזמן הזה."
"אתה צודק," היא אמרה ברוך, "זה היה מדהים."
אבל הרגשות לא הסתיימו שם. למחרת, אחרי שאודי חזר לביתו, משהו בתוך שניהם לא הפסיק לבעור. הם התחילו לשוחח יותר ויותר, תחילה דרך הודעות פשוטות, ואז הדברים עברו לפלטפורמות אינטימיות יותר – השיחות הפכו לווידאו צאט, והחיבור ביניהם רק התעצם.
האינטימיות שבמסך
בערבים, כשהיו שניהם בבית, הרגשות החזקים חזרו בבת אחת. דרך המסכים, הם יכלו להרגיש את אותה משיכה, את אותו חיבור אינטימי שפעם היו יכולים לחוש רק במגע. אודי היה שולח הודעה:
"את רוצה לדבר הערב?"
נטלי השיבה תמיד בחיוב. השיחות שלהם בוידאו החלו כאינטימיות רגשית, שיתוף חוויות מהיומיום ומהחיים, אך לאט לאט זה התפתח למשהו עמוק יותר. הלב הפתוח שלהם הוביל את הגוף לדבר, ומעבר למילים הם התחילו להביע את התשוקה שלהם גם מרחוק.
האינטימיות שהתפתחה ביניהם דרך המסך הייתה שונה מזו שהכירו בעבר – היא הייתה פיזית ורוחנית בו זמנית, חיבור שלא הכירו קודם. כל שיחה הפכה לאירוע מרגש, הרגעים שבהם הביטו אחד בשני מעבר למצלמה, שלחו מבטים חודרים והתקרבו, כאילו חיכו לרגע שבו המסכים ייעלמו.
סגירת מעגל
השיחות האינטימיות שלהם לא היו רק על חיבור מיני – אלא גם על העבר, על ההווה ועל העתיד. הם שיתפו זה עם זו את הפחדים שהיו להם אז, את החלומות שהתפוגגו עם השנים, ואת השאיפות לעתיד לא ברור. כל מפגש וירטואלי, כל מילה ושיחה, רק חיזקו את התחושה שהקשר ביניהם לא הסתיים – הוא פשוט חיכה לרגע הנכון לחזור ולבעור מחדש.
ואז, אחרי שבועות של שיחות סקס אינטימיות במצלמה ותשוקה מרחוק, הם הבינו שהגיע הזמן להיפגש שוב. רק שהפעם, הם ידעו שזה לא יהיה מפגש מקרי, אלא החלטה מודעת לתת לרגשות ולחיבור ביניהם להוביל.
אודי ונטלי נפגשו שוב, אך הפעם לא רק כדי להתאחד בגופם, אלא כדי לחבר את חייהם מחדש, במקום שבו עצרו לפני כל כך הרבה שנים.
