היתקלות לא צפויה
ביום קיץ חם, כאשר השמש הכתה על הבניין המפואר במרכז העיר, קיווה יותם, יועץ פיננסי מבוקש, שהתנועה תהיה מהירה כדי שיוכל לסיים את יום העבודה המייגע שלו. הוא נכנס לבניין המשרדים המרשים וחצה את הלובי כדי להגיע למעלית. היה מדובר במבנה גבוה ומרשים, שכל בקשתו הייתה להימנע מהתחממות נוספת, כאשר דלתות המעלית נפתחות לפניו.
הוא צעד פנימה, לא חושב יותר מדי על היום שחלף. בדיוק כשהמעלית סגרה את דלתותיה ותחילה לעלות, התפשטה תחושת גובה שמעט הדאיגה אותו. המעלית התעכבה בקומה הרביעית, דלתותיה נפתחו כדי להכניס נוסע נוסף.
היא נכנסה. היתה זו אישה בשנות ה-30 שלה, עם עור בהיר ועיניים ירוקות כמרגליות, שחלקה את הזמן במבט נמרץ ובנשימות מאומצות. היא לבשה שמלה סגולה קלילה שזרמה איתה בהדר, אך המראה שלה היה מקסים ואינטנסיבי כאחד.
התקרבות בלתי צפויה
המעלית המשיכה לעלות, והאישה נעמדה בצד השני של המעלית. יותם הרגיש את המבטים המוזרים שהיא נידבה לכיוונו, ונראה שהוא נתקל בבעיה. תנועות גופה הסגירו מתח, כמו חוט מקציף של כוח בלתי נראה. כאשר היא הזיזה את שערה מאחוריה, יותם לא יכל שלא להתמקד בנשימה שלה ובתנועה החלקה שלה, שיצרה סביבה מעוררת חושים.
"אני ממש מקווה שהמעלית לא תתקע לנו," היא אמרה, שוברות את הדממה.
יותם לא יכול היה שלא להבחין בלהט שבקולה. "נראה לי שזה יכול לקרות," ענה, מנסה להקל על המתח. "אבל זה לא נראה כמו יום טוב לקרות משהו כזה."
היא חייכה בעדינות, מה שגרם ליומם לגלות תכנים עמוקים של חיבה בעיניה. "אני מאוד מקווה שלא."
הדלתות נפתחו שוב בקומה הבאה, ותנועה רבתית, דחוסה ומעיקה הרגישה בין השניים, שאף פעם לא הייתה פשוטה עד כה. התחושות החלו לבעבע, הפערים הסלימו למרחק לא נודע. כשהמעלית ירדה לקומה נוספת, כפתור הדחף והקפיצה של המעלית נצמדים אליו במצב החיוני.
התפשטות הרגשות
העימות ביניהם היה מוחשי ונחמד, ומגע בלתי נמנע התחיל להתהוות במציאות החדשה של חוויותיהם. בזמן שמבטיהם נפגשו, הרגש היה עז, עד שנראה היה שהמעלית עברה את המסלול המיועד שלה. עתה, הם חיכו ברגישות לעוד תנועות דלתות, כמו שני לוחמים מחכים באותו האזור.
הם לא דיברו הרבה, אך כל מבט, כל חיוך, ואפילו כל נגיעה קלילה של המעלית דיברה בקול רם ובמהרה התברר שההרגשה ביניהם לא נבעה רק מהתנועה הסתמית של הרכב. המתח התגנב לתוך הסיטואציה, הפך את כל התנועה הסביבתית לתזמורת רגשית.
החום החוזר והתחושות שהפכו כל צעד לצעד נוסף בבנייה של משהו סקסי ולא צפוי, גברו עליהם. כל התכנים הלא מדוברים והשקפים של אותם הימים הקודמים, השאירו אותם מצפים למשהו אחר.
הרגע הקסום
לאחר רגעים של התרגשות ולחץ, המעלית עצרה פתאום בקומה העליונה של הבניין. הדלתות נפתחו, אך הם לא זזו מייד, כאילו שניהם חיכו שיכוון את התנועה.
"האמת, זה היה רגע מעניין," אמר יותם, "לא ידעתי שגישה כזו יכולה לגעת בכמה נפשות."
היא התקרבה אליו, ממעטת לדבר ומביטה בעיניו. "אני מסכימה," אמרה, "לפעמים הרגעים הקטנים הם אלה שחותמים את החוויות שלנו."
הם צעדו לכיוון הדלתות, הפנייתם אליו כמו מבט של תוכן ושיחה עמוקה. הרגשות החדשים והלא צפויים שמצאו את עצמם בסיטואציה זו, הפכו את השיחה למה שנראה כמו דבר מעניין נוסף ומקובל.
המעלית התפנתה להם, הם צעדו החוצה והחלו להפרד בנימוס. הזמן בחוץ חיכה להם, אבל הם ידעו שהמפגש הזה, הרגעים הללו, יימשכו בהם בצורה שתשפיע עליהם בעתיד הקרוב.
הם יצאו מהבניין, כל אחד בדרכו שלו, עם זיכרון של מפגש סקס שנמשך אך רגעים, אך לא יימחק במהרה.