ערב של שעמום שהפך לתשוקה
הוא ישב על הספה, הידיים שלו נחות על המקלדת, משוטט באינטרנט בלי מטרה. היה זה אחד מאותם ערבים בהם הבדידות עטפה אותו, כמו שמיכה דקה שלא באמת מחממת. הוא הרגיש איך המחשבות שלו נודדות, מחפשות משהו שידליק בו ניצוץ.
כשהוא גלל את העכבר, עיניו נתקלו במודעה נוצצת: "ישראליות בשידור חי – בלי מסננים, בלי חוקים." משהו בלב שלו פעם חזק יותר. סקרנות. רצון להרגיש קרוב למישהי, גם אם רק דרך המסך.
המפגש עם תמר – אישה שמשחקת עם המצלמה
הוא נכנס ללינק, והדופק שלו טיפס. על המסך הופיעה אישה בשיער שחור וגוף שזוף. היא לבשה בייבידול אדום, שהשתלשל כמו משי על עורה. "שלום, חמוד," היא חייכה אליו, כאילו ראתה לתוך הנשמה שלו.
"היי," הוא הקליד במהירות.
"איך בא לך להעביר את הערב?" היא שאלה, טון קולה היה מתגרה.
הכימיה שנוצרה דרך המילים
הוא הופתע כמה מהר המתח נבנה ביניהם. היא לא הייתה סתם בחורה שמופיעה מול מצלמה – היה בה משהו שגרם לו להרגיש כאילו היא שם איתו, בחדר. היא שיחקה עם השיער שלה, נתנה לו מבטים ממכרים, אבל יותר מהכול – היא הקשיבה לו.
"מה הפנטזיה הכי גדולה שלך?" היא שאלה, בעודה משעינה את גופה קדימה, חושפת טפח ומסתירה טפחיים.
כשהצפייה הופכת לחוויה
הוא נשם עמוק והרגיש איך הידיים שלו נמתחות מעט על השולחן. "אני רוצה שתספרי לי איך זה מרגיש לגעת בעצמך, לאט… כאילו אין אף אחד אחר בעולם חוץ מאיתנו."
היא חייכה, עיניה בורקות. "אתה אוהב לקחת שליטה, אה?" היא לחשה, וקולה היה כמו ליטוף עמוק.
היא התחילה לגעת בעצמה, באותו קצב שהוא הנחה אותה. כל נגיעה, כל נשימה שלה, הפכה את זה ליותר אינטימי. הוא שכח שהוא יושב לבד בחדר – זה הרגיש כאילו היא ממש שם לידו.
הרגע שבו הגבולות מיטשטשים
הוא לא רצה שהרגע הזה ייגמר. היה בהם משהו יותר מסתם מופע אירוטי – היה חיבור, משחק מוחות, תשוקה אמיתית דרך המסך. כשהיא לחשה את שמו, כשהיא גנחה קלות והביטה ישר למצלמה, הוא ידע שאין דרך חזרה.
הסוף המתוק – או אולי ההתחלה?
השיחה הסתיימה, אבל הוא ידע שזו לא תהיה הפעם האחרונה. הוא יצא מהאתר עם חיוך, גופו עדיין מלא באנרגיה. אולי זו רק פנטזיה, אבל לפעמים, פנטזיות הן כל מה שצריך כדי להרגיש חי באמת.
